<h1>כל בו הלכ' אבל וטומאת המת</h1>
<h2>דף יז:</h2>
כתב הבעל המלמד ז"ל וז"ל נאמר ונשאל למה החמירה תורה בטומאת מת שהנוגע בנבלה או בשרץ יטהר ביומו והנוגע במת יטמא שבעה ימי' כאלו מגע המת דבר מרוחק. והלא קבורת מת מצוה גדולה עד שהקבלה אמרה שמת מצוה דוחה שאר מצות. זו תמיה גדולה על שתי מצות שהן סותרות זו את זו והלא מגעו מצוה גדולה וטומאתו חמורה [כאלו] באה להזהיר האדם שלא יגע במת. ועוד צריך להתבונן בחבוב מצות קבורת המת והלא אם יקבר הגוף או לא יקבר הכל הולך אל מקום אחד. ונשוב להשיב על שתי השאלות הקודמות נאמר שחבוב קבורת המת הוא לשני טעמים. האחד על דרך מדה טובה והוא שישא אדם פנים למי שנהנה ממנו כמו שבא בתורה ללמד מדה טובה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. וכן ראוי שלא יתועב הגוף אח' שהנפש גרה בו. והלא תראה האדם כשיחרב ביתו יחמול עליו ולבו יכאב אם יהיה למחראות וכן קשה לנפש כשתראה הגוף מתבזה ועל דרך זו אמרו [ברכות י"ח ע"ב] קשה רמה למת כמחט בבשר חי. והדמיון הזה דמיון במציאות הקושי לא (בדמותו) [בכמותו]. וכן בא על דרך זה חבוב קבורת הגוף ושאר הכבוד הנעשה לו במותו והוא כחבוב תשמישי קדושה שהן נגנזין [מגילה כ"ו ע"ב]. מצורף אל זה שקרובי המת מוצאין נחמה בכבוד ההוא כמו שבא בכתוב לבא לנוד לו ולנחמו תחלה לנוד ולבסוף לנחמו. והטעם השני והוא החזק והצרי' לאמונתנו בתחיית המתים כי אלו היו משליכין גוף האדם המת כאחת הנבלות היו בני אדם אומרי' נמשל כבהמות נדמו ולא היו מקבלין אמונ' התחי' כמו שהן מקבלין עם קבורתו בראות' כי יבנו לו בית [וילבישוהו] וכ"ש בראותם כי יקברוהו אצל אבותיו ובני משפחתו להיות עתידים לעמוד יחד בני המשפחה ולקיום זאת האמונה ההכרחית נכתב בתור' מה שבא בקבורת האבו' (ובקפדותם) [בפקודתם] במקום קבורתם ושכבתי עם אבותי. ורבו' ז"ל אמרו על זה [תנחומא ויחי ג'] למה האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל אמר רבי פלוני דברים בגו אתהלך לפני ה' בארצות החיים. נמצא שהכונה היא לאמונת התחיה ולחזק האמונ' הזאת אמרו עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ולא על כל אדם אמרו רק על הצדיקים. ועל הדרך הזה היא ההקפדה ברוב כבוד גופות המתים. ולפי שלא יתעה האדם ברוב הכבוד הנעשה למת ושלא יעלה בלבו כי הוא המכוון באדם אמר' תורה שהנוגע בו יטמא שבעה ימים להשיג הכונה ולדעת כי לא בשוקי האיש ירצה כי אין הרצון הראשון בגוף כי אם בנפש הנשארת ועונה מכפר השם באחרית ולא יעיר כל חמתו לכלות הנפש לפי שסבת העונות היה הגוף והוא נושא העונות לשאול תחתית שהם הטמאות בנפש באמת כמאמר הכתוב אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוי' וגו'. ולכן הנוגע בו יטמא שבעה ימים לדעת ולהבין שמגעו היה ככלי טמא. ולפי אמונה זו נהגו לומר בשעת הקבורה והוא רחום. ודע והבן כי לפניו בא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. והוצרך לומר בו ולא ישוב בטבע עד עת התחיה שישיבהו ה' בגבורתו כדרך שאר הנפלאות עד כאן. עוד טעם אחר על ענין טומאת המת שהפליגה התורה בענין טומאתו ידוע כי ענין הטומאה ענין בזוי והמאסת הדבר כל זה להראו' שכל מה שנתיקר הגוף בעוד נפשו בו לא נתיקר רק לכבודה אשר תשכון בקרבו אך אחרי הפרדה ממנו [הוא טמא] יחשבוהו ככלי אין חפץ בו כ"מ.
<h2>דף מז.</h2>
ומת תופס ארבע אמות שלו לטומאה וכהן שנכנס לתוך ארבע אמות שלו מכין אותו מכת מרדו'. וכן אם נכנס לבית הפרס. אבל מותר לו ליכנס לבית הפרס לדבר מצוה כגון לילך לישא אשה או ללמוד תורה ואין שם דרך אלא הוא. וכן (אם) מתטמא בטומאה מדבריהם לכבוד הבריות כגון אם הלך אבל לבית הפרס הולך אחריו לנחמו שם. וכן מדלגין על גבי ארונות של מתים לקראת מלכים ואפילו מלכי גוים שמ' יזכה ויבחין מה בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם וכן כל כיוצא בזה. וכן מטמא בטמאו' של דבריהם לדון ולערער עם הגוים מפני שהוא כמציל מידם.
<h2>דף סח.</h2>
(ספר) [כתב] ה"ר יצחק בעל המנהל ז"ל מעשה בא לפני ה"ר שמואל על שני בתים שהיו זו לפנים מזו והיה חצר אחד ביניהן והיה המת בפנימי ושאלו אם היה מותר להיו' כהן בחיצונה והיה הרב רוצה לאסור משום סוף טומאה לצאת בעד החיצונה. (הכא) [הכי] נמי אמרינן גבי זיז שלפני פתח הבית שטמא בשביל זה. ויש שרצו להקשות לו אם כן היאך יכול לעבור כהן דרך פתח [העיר כשיש מת בעי וכן דרך] בית הקברות דכמו כן איכא סוף טומאה לצאת. ואינה קושיא דשמא לא יוציאנו דרך שם אלא יקברנו [בתוך העיר]. (ר"י) [הר' שמואל] מאיור"א הראה לה"ר נתנאל שאין כהן מותר על סוף הטומאה לצאת ואפילו תחת הזיזין. ועל אסקופת פתח יכול לעמוד ובלבד שלא יהיה שם חור פותח טפח להביא הטומאה ע"כ.
המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין. פירוש אם יש דבר בולט כנגד הפתח לפני הפתח טמא מפני שסוף טומאה לצאת בפתח אחד מהן. נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורים. חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה הציל כל הפתחים אפי' חשב משימות המת לדברי ב"ה [ו]אפילו למפרע.
